<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בא סימנים ל"ט—מ'</h1>
<h2>דף צו:</h2>
כי כל אוכל חמץ ונכרתה [שמות י"ב]. דדוקא (לעבוד) [לענוש] בכרת בעינן החמץ כשיעור אכילה, אבל ללקות לקי בכל דהו. וכן פסק. ולכן חמץ בכל שהו. (וספר התרומה אוסר בצלי כמבושל), ולא דמי לשאר איסורים דאפי' למלקות לא לקי אלא בכזית משום דבדילי מיניה, אבל חמץ דלא בדילי מיניה אפי' בכל שהוא. וכך נמי פסק דחמץ בזמנו במשהו אוסר. ודוקא ע"י בישול מים, אבל לצלי חמץ פסק דסגי בקליפה, ולכן תרנגולת צלוייה בלא בישול מים שנמצאת בה חיטה סגי בקליפה. וראיה [זבחים צ"ז ע"א] רקיק שנגע ברקיק. ועוד ראיה [חולין צ"ו ע"ב] ירך שנתבשל גיד הנשה בתוכה, אם נצלה קולף ואוכל וכו', ואע"ג דחמץ במשהו, מ"מ לא עדיף חמץ במשהו מן שאר איסורים בפחות מס'. וכן פסק הלכה למעשה, ואם לא נודע מקום קליפתו הכל מותר, וכן פסקו ס"ה ור"ב. והוא הדין למליח שנמצא בה חיטה שהרי חמץ אינו מפעפע. וההיא דפרק כיצד צולין [ע"ו ע"א] חם לתוך חם וכו', כל לתוך הוא ע"י (תבשיל) [בישול] או איסור חריף. [וספר התרומה אוסר בצלי כמבושל].
